רוק מתקדם הוא סגנון מוסיקלי המשלב סולמות ומניירות קלאסיות עם כלי נגינה רוקיסטיים וחשמליים. הרעיון נולד אי שם בסוף שנות השישים כאשר צמחו להם כמה מוסיקאים סוררים מהאקדמיה הבריטית והחליטו לדחוף את ההשפעה הקלאסית שלהם לתוך הרוקנרול. התוצאה הייתה מדהימה והתופעה התפשטה במהירות לכל רחבי אירופה ולבסוף גם לארה"ב.
אממה?
הכל היה מלווה בהיסטריה ליצרתיות הפסיכדלית המושפעת מסמי תודעה ובראשם האל אס די האגדי.
ההגדרה של המונח "רוק מתקדם" או "פרוגרסיב רוק"י (progressive rock) היא בעייתית: מצד אחד - פרוגרסיב מאופיין לרוב ביצירות ארוכות (כן כן, גלגלצ - יותר מ4 דקות! אבוי!), ומסגנון מושפע קלאסית. מצד שני - קיימות יצירות רבות ברוק המתקדם אשר אינם ארוכות כ"כ, ע"ע Abbey Road של הביטלס, אשר כלל לא מתוייגות כרוק מתקדם כי אינן עונות על הפרמטר הזה. לכן, אם נרצה להגדיר באופן נרחב את המושג, נוכל לטעון כי יצירת רוק המשופעת בהשפעות קלאסיות עם גוון פסיכדלי ואלמנטים בלתי צפויים הינה יצירה פרוגרסיבית.
הביטלס בסוף דרכם כתבו חומר העונה לקריטריונים האלה; פינק פלויד עשו את זה ביג טיים והתוו דרך חדשה בתחילת שנות השבעים; להקת יס לקחה את זה לחומר קשה יותר לעיכול - אם כי מעניין וחדשני ביותר; וגם רדיוהד (שנות התשעים!) הכניסו שילוב מעניין של מעברים מוזרים ופסיכדליים לתוך רוק קלאסי אשר מכריחים אותי לטעון כי גם הם סוג של הרכב פרוגרסיבי. אתם תשפטו:י
אני טוען כי חובבי הרוק הם בהכרח חובבי הז'אנר - פשוט קשה לנו להתמודד עם ההגדרות המצומצמות. אבל חוץ מההגדרות יש בעיה נוספת:
בישראל היו מספר הרכבים אשר הלחינו יצירות מהפכניות - אך קולם לא נשמע. להקת אטמוספירה הקליטה מספר יצירות מופת בשנת '77 אשר יצאו לאור רק בשנת 2002 עקב דרישת הקהל. בשנים האחרונות היו מספר הרכבים נוספים בישראל כגון אבק, אגרול, פרווה חמה, אדום לבן, ועוד, אשר ההתעקשות הגלגלצית על השמעת שירים העונים על קריטריונים מגוכחים, גרמו להם להישאר בשוליים. אם גלגלצ היא תחנת רדיו כל כך משפיעה - הגיע הזמן שיעשו צעד בעניין וייצאו מהקופסה הנוסחתית.
ההתעקשות על שירים שכוללים בית-פזמון-בית-פזמון-קטע סיום, גורמת למוסיקה להישמע מונוטונית, חסרת יצירתיות, מעגלית ומשעממת. אף אחד בגלגלצ לא מרים את הכפפה; אף אחד לא חושב מה הרבה מאזינים היו שמחים לשמוע, אלא מעדיף להכתיב למאזינים מה לשמוע.
נוצר מצב אבסורדי בו כולנו הולכים בתלם ומפזמים לעצמנו את הימנוני גלגלצ מבלי לעצור לרגע ולחשוב: האם הנוסחה הגלגלצית לא קוברת לנו את הפתיחות לרוק מסוג אחר? האם הישראלי הממוצע מסוגל לומר עם יד על הלב כי הוא מאזין לסגנונות מגוונים? האם אנחנו אוכלים כל מה שנותנים לנו, ורק מה שמשמיעים לנו? האם מוסיקאים - עוד בשלב ההלחנה - עושים מה שהם באמת רוצים או מה שגלגלצ מכתיב להם לעשות?
אז מה הפיתרון?
לצערי הרב, כמוסיקאי שכותב חומר פרוגרסיבי, אני מודע לעניין אולם אני לא רואה שום אפשרות בה אשנה את הכתיבה שלי רק כדי שגלגלצ ישמיעו את היצירות שלנו.
ולכן - האינטרנט כרגע הוא הפיתרון המסתמן. באתר הבית של ההרכב שלי - אדום לבן - נמצאת כל המוסיקה שלנו להורדה חופשית. כן, זה עולה י-מ-ב-ה כסף להקליט שיר, והאמצעים העומדים לרשותנו אינם רבים, אולם זה שווה את זה. אז הקלטנו. ועיבדנו. וישבנו שעות על שעות בחדרי חזרות ואולפני הקלטות. ורוקנו לעצמנו חסכונות. אבל לא כתבנו לגלגלצ. כתבנו לקהל. אז נכון, אף אחד לא יכסה לנו את ההשקעה, אבל אח - איזה כיף - עשינו מה שאנחנו רוצים ולא מה שתחנת רדיו ממוסחרת רצתה שנעשה.
אם הגעת לדף הזה ומעניין אותך להאזין לפרוגרסיב עברי, או סתם מעניין אותך איך אנחנו נראים, הנה לינק לאתר של אדום לבן:י אדום לבן - Adom Lavan
